אני והכלב עזרא יושבים במרפסת ושותים מרגריטה. הכלב עזרא קצת נגעל מהטעם ומגהק בקול רם ואני יושב ומחייך, נזהר לא לפגוע בו בצחוק רם, אך נכשל. עזרא מקפל זנב נשכב נכלם על השטיח שלו, הקטן ממידותיו. אביב הקטן, שמשוכנע, שהשטיח דווקא שלו, מגרש אותו משם והכלב האומלל מתיישב מול מכונת הכביסה ומסובב את ראשו לפי הקצב. טליה ניגשת אלי ומתעניינת מה אני שותה ולמה יש מטרייה בתוך הכוס הרחבה. אני שולח אליה תירוץ עלוב, שלפעמים יש גשם מהמזגן של משפחת מגל בקומה מעל. טליה לא קונה את זה וגם היונה, שבחרה בדיוק באותו רגע לשחרר מטען ירוק ונוזלי על ראשי, לא מתרשמת.
אני נכנס הביתה הישר למקלחת ומתנקה קצת בשמפו הד אנד שולדרס בריח מנטול, שמרענן את הכל.
נקי ומחוייך, אני נכנס לסטודיו שלי ומוריד עוד פרק מודלף של סדרה ישראלית, שם רגליים על ההדום ומסנג'ר את טליה להביא לי כוס קולה קרה עם שלוש קוביות קרח. היא חוזרת רק עם שתיים ונאלצת לרוץ שוב למטבח. "בעצם שתיים מספיק" אני אומר לה כשהיא חוזרת עם קוביה ביד רועדת מקור ומשלח אותה לחדרה, שם היא מצלמת עם נועם עוד סרט אנימציה מלגו, שתפרסם אחר כך בערוץ היו טיוב שלה.
אני חוזר הביתה עם פנס בעין ומכין ארוחת ערב. לבד.
;){kind=link}