הוא היה מאיים על אנשים, מכייס ארנקים, בועט בחתולים. או כמו שאחיו הגדול ציין מדי פעם - גבר גבר.
בוקר אחד קם דניאל לעוד יום טיפוסי של גניבות קטנות, סחיטות עוד יותר קטנות ושינת צהריים מתוקה, שהופרעה רק כאשר אפריים לב זהב נכנס דרך הדלת, שנשברה תחת משקלו, ודרש, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי דניאל יתלווה אליו לעבודה.
השוד היה קצר ואיכותי, הוא מילא כיסיו ביהלומים מלוטשים ויחד עם אפריים נכנס למכונית המילוט שחנתה בסמטא. המכונית לא הניעה ובינתיים המשטרה הגיעה. אפריים נתפס מייד עם המכנסיים בין הרגליים (לצערו שכח אותו יום ללבוש תחתונים), דניאל שהיה מהיר במיוחד התחבא בתוך חנות צעצועים קטנה וכשהיה בטוח שאין איש בעקבותיו ברח עם שללו אותו הטמין בשלוש בובות אפרוח צהובות, חדר לגן הבוטני הסמוך והסתיר שתיים מהן על ענף גבוה במיוחד.
הוא לא היה נתפס לעולם, אלא שלב זהב רצה עסקה וכך מצא את עצמו לראשונה בחייו בתא מאסר ריחני, לתקופה של שבע שנים או ארבע עם התנהגות טובה.
אחיו הגדול יונתן היה בא לבקרו מדי שבוע ולספר על צרותיו הרבות. על אשתו החולה, ילדיו כפויי הטובה ועל זה שכולם קוראים לו "הקטן" רק בגלל קומתו הנמוכה.
לבסוף ועל מנת, שיפסיק לבוא לשם כל הזמן, גם ככה לא תענוג גדול לשבת בכלא, דניאל סיפר לו על היהלומים. ויונתן עוד באותו בוקר רץ כמו אצן אולימפי בעיניים מנצנצות, אל הגן הבוטני וטיפס על עץ ועוד עץ ועוד, עד שמצא את האפרוחים. אם היה קצת זהיר יותר אולי לא היה קורע את מכנסיו, אבל מה אפשר לעשות.
;){kind=link}