באותו יום ראשון, היה זה גם יומו האחרון עלי אדמות של רפאל לוי, ששכב באותם רגעים ממש על גג מכונית לבנה וצבע אותו באדום עמוק, שנבע מכמה מקומות בגופו.
האיש על המחצלת עבר שבוע קשה במיוחד (אם כי לא קשה כמו האיש על המכונית), היתה לו כמות בלתי נסבלת של עבודה. הוא היה בלש פרטי, שנהג לפתור תעלומות קלות וגם קשות תוך הסתמכות על מזל ועל המקריות של החיים, בעיקר בשימוש בקוביית שש-בש לבנה, במגוון דרכים מקוריות וכאלה שאינן מקוריות. גם לציפור של רפאל לוי היה מקור, אך כנראה שאין קשר בין הדברים.
רוב השנה, היה לו מזל עם פתר יותר מתעלומה אחת בחודש, אך הימים היו ימי אלול ובגלל מזללה חדשה ומצליחה שנפתחה בדיוק תחת משרדו, פתאם גילו את דבר קיומו, וכל נודניק, שהיה צריך למצוא את אשתו הבוגדנית או את כלבו הסורר, או את אשתו בוגדת בו עם כלבו, הגיע אליו וביקש את עזרתו. חלק מההמקרים נפתרו במהירות ואחרים בפחות מהירות, אך לכולם היה מכנה משותף. הם גזלו מזמנו החופשי ולא השאירו לו מספיק זמן לצפות בסדרותיו האהובות, אותן הוריד באדיקות מדי בוקר וצפה בהן במשך היום, כשהיה לו זמן. עתה, כשלא היה לו זמן, נשארה ערימה ענקית של פרקים, שממתינים וממתינים עד שהאדון הנכבד יואיל לשבת מול המחשב ולצפות בהן.
הוא כבר חיכה בקוצר רוח, שהמזללה המצליחה, שהיתה סניף ראשון של רשת מצליחה ממדינה מצליחה, תפסיק להצליח ותפשוט את הרגל ובתקווה תיפתח שם ספריית וידאו, אליה לא יכנס איש. לנצח.
עברו ימים וגם שבועות והמזללה המשיכה למשוך תושבים משועממים וגם מקרים משעממים שהוגשו לו חדשות לבקרים והזמן חמק ממנו, כי זה מה שזמן אמור לעשות.
לבסוף, רגע לפני שהשנה החלה, הצליח יקינטון לסיים את רוב המקרים בהצחה כזו או אחרת ולהתעלם מהמשימות שלא סיים, ותוך הטעיה של הממתינים מחוץ למשרדו, חמק דרך החלון בתחפושת של חתול ובנסיעה קצרה על אופניו החשמליים, הגיע לחוף הים, שם קשר אותם בשני מנעולים. פרק מחצלת מול הגלים וניקה את ראשו מהכל ומהחול.
אחרי שעתיים של רביצה חסרת מעש, שלף את מכשיר הטאבלט מתיקו וצפה בשלושה פרקים ברצף. פרק על חללית שטסה בין כוכבים ומציקה לחייזרים, אחריו על עולם שהתמלא בזומבים מכוערים, שמנסים לאכול את כולם וסדרה על מאפיונר חייכן שמנסה להציל את העולם בשיתוף עם סוכנת יפהפיה שהיא גם ביתו החורגת.
כשהגיע לרחובו, ראה ניידות משטרה, מכבי אש, אמבולנס ואופנוע של זק״א, צובאים על מכונית לבנה עם גג אדמדם. שחנתה בדיוק תחת משרדו.
השוטרים סיפרו לו, שפושע בת ימי עצבני החליט להשליך את הזכיין של המזללה מהגג, כי לא קיבל שירות מספיק מהיר. הסיבה היתה מוצדקת והם החליטו לשחרר אותו על מנת שיוכל להמשיך את ארוחתו במסעדה אחרת.
שנה טובה. מאד טובה.
;){kind=link}