היא דימתה לשמוע אותו במטבח... מה הוא עושה שם? רק שלא ימצא את האוכל שהכינה. אם הוא רק יתקרב לפסטה שלי, אאלץ לזרוק אותה לפח ואשאר רעבה עד שבעלי יחזור. מחשבה מוזרה, אבל הכרחית, העיקר לא לחשוב על הגב או עליו.
היא החניקה צעקה כשראתה אותו יוצר מהמטבח ומתקרב לחדר השינה, אין טעם למשוך תשומת לב, אולי הוא ישכח ממנה ויעלם כלעומת שבא. הוא התעלם ממנה והמשיך לחדר השינה... רק שלא יגע במיטה, חשבה לעצמה... גם לישון היא לא תוכל יותר.
נו, שילך כבר! מה יש לו לעשות שם כל כך הרבה, היא ניסתה שוב לזוז, הכאב פחת קמעה והיא הצליחה לגרור עצמה על בטנה לעבר הספה ומשכה עליה כמה כריות. זהו, אני אשען קצת על הכריות ואולי אצליח להתאושש קצת ואולי אף להגיע לטלפון ולהזעיק את בעלי. היא הושיטה את ידה לטלפון הכחלחל שעל השולחן ולא הצליחה להחניק צעקה, כשראתה אותו. הוא לא היה לבד.
הוא התקדם אליה יחד עם חברו, כהה ומאיים והיא כבר לא ניסתה להחניק שום דבר, היא צרחה כל עוד נפשה בה, וגב או לא גב היא זינקה על רגליה ונסה לחדר העבודה של בעלה, סוגרת אחריה את הדלת ודוחפת ארונית קטנה שחסמה את הדלת ביעילות.
חזה עלה וירד, היא ניסתה להאט את נשימתה, הם לא יצליחו להיכנס, צחקקה לעצמה אך אז דמה קפא בעורקיה, כאשר ראתה את החבר השלישי עומד לו בשקט מאחוריה, היא עמדה לצעוק אך אז נשמע קרקוש מפתח בדלת... הוא הגיע!
"שלמי, הצילו", היא צרחה אליו ובעלה ענה לה "אל דאגה אני כאן!"
היא שמעה שתי חבטות עזות וחייכה אליו כשפתח את הדלת ובמכה אחת של המגב חיסל את הג'וק השלישי.
"מה יש לארוחת הערב?"

