הכל התחיל בבוקר
יום בהיר של קיץ ונגמר בערב חשוך (גם
הוא של קיץ), ירדתי
בתחנה של דיזנגוף וקיללתי בלבי את להקת
משינה, שהתעקשה
שקו 5 נוסע אל
הים. פסעתי לכיוון
החוף למרות שהזעתי, חייכתי אל כוס מיץ
התפוזים הסחוטים,
שהתיישבה בידי,
כאילו נולדה שם ולא הצטרפה אליה לפני דקות ספורות בקיוסק.
בהגיעי
לחוף מיהרתי להחליף לבגד ים ומה התלהבתי,
כשמצאתי מאחורי המלתחות גלגל גומי
אדום. גם הגלגל
התלהב והצטרף אלי לשחייה מענגת.
שעות שחיתי וגלשתי על הגלים, נהנה מגמישותו של הגלגל, שהקפיד להפיל אותי למים המלוחים בכל גל שלישי. אחרי שהגעתי למיצוי נשכבתי על החול החם ופיזמתי משהו קטן וטוב.
לפתע ניגשה אלי בחורה יפהפיה וביקשה אש. חייכתי והוצאתי את הלהביור שלי ובעזרת כמה קרשים הקמתי לה מדורה. הבחורה, בתיה שמה, ישבה לידי ונהנתה מחומה של האש, שיחסית לשמש ¬ כמעט קיררה כמזגן. השמש שקעה מולנו, כאשר החלטנו ללכת הביתה ובתיה החביבה הציעה לי להצטרף אליה. ביקשתי שתמתין לי דקה או שתים כדי שאוכל להחזיר את הגלגל האדום למקומו מאחורי המלתחות. אך היא אמרה שאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור והתעקשה ללכת מייד לדירתה הקרירה.
גם אני התעקשתי, והחזרתי
בכל זאת את הגלגל, אך
בתיה לא חיכתה לי וחזרתי הביתה.
לבד.
----------------
מסקנה: אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, אבל לא תמיד זה מומלץ.
;){kind=link}