הרי אני בכלל שונא דגים ודייג אוהב דגים (או אולי לא?)
ובכן מעשה שהיה לפני שעה:
כהרגלי בקודש תליתי כביסה במסתור הכביסה הנפלא שלנו, מאחר ותליתי מצעים גדולים וכבדים, החליט הגלגל המחובר לאחד החוטים להתנתק במחאה וצנח שני מטר לתחתית המסתור ה"נקיה" והיפה.
את הסדינים תפסתי ברגע האחרון, אך הגלגל, הגלגל, מה נעשה עכשיו? מה?
המסתור גבוה וצר והיציבות של הקרקעית לא ברורה, כך שלרדת לשם לא היה אפשרי.
"הביאי לי מגב" קראתי לזוגתי
"בבקשה אהובי היקר" הגישה לי את המגב שבמפתיע עמד בדיוק מאחורי
הורדתי את המגב למעלה, הזזתי את הגלגל הלוך ושוב והצמדתי אותו לקיר אך להרים אותו לא הצלחתי.
אולי נוריד את הילד האמצעי למטה, שיביא אותו?
"ואם הרצפה שם תישבר?!" אמרה אהובתי "הוא יותר חשוב מהגלגל" קבעה
"אהה" אמרתי בבטחון "אלך לשתות קצת קולה!"
"ואיך זה יעזור?"
"לא אהיה צמא" הסברתי
אהובתי משכה בכתפיה והלכה לעזור לילד הקטן עם שיעורי הבית
הקולה הניעה את שרירי מוחי החלודים ומייד בתושיה של מגייוור (מהסדרה המקורית כמובן), לקחתי כף חפירת חול מפלסטיק אדום, חיברתי אליה חוט של מטען טלפון חף מפשע וחגורה ישנה, ודגתי את הגלגל האומלל, שלראשונה בחייו חש חופש.
שמח וטוב לב חיברתי אותו ואת חוטו למקומם וסיימתי את מלאכת תליית הכביסה ואף פירקתי את החכה.
"ולמה אתה מגדיר את עצמך צלם, ואפילו לא צילמת את כל המאורע?" שאלה ביתי הנערה
על כך בפעם הבאה.
;){kind=link}