בוקר ראשון לאהבה, אני מתעורר לקול הציפורים הבוכות מחום, הימים ימי חשון, תחילת החורף בשנים רגילות, אך היום הטבע משחק בנו ומפגין שרירים חמים.
בתקווה כי זו הפעם האחרונה ומחר יבוא חורף אמיתי,אנו יורדים, הכלב עזרא ואנוכי לטיול בשדרה המוצלת . בדרכנו אנו עוברים ליד נגן רחוב רוסי, עזרא מרקד לצליליו ואני תורם לו 100 שקלים, אמנם שקלים של מונופול, אך הוא עיוור ולעולם לא ידע.עוד אנו פוסעים מעדנות,והנה השכנה הצעירה יוכבד משרכת מולנו את רגליה הנאות ובוכה בכי חרישי וקורע לבבות.
"מה קרה?" אני שואל בקול אבהי ומתנשא, של אחד שכלום לא רע לו בחיים.
"איבדתי את הכסף שאמי נתנה לי למכולת וכעת אני פוחדת שהיא תרצח אותי בדם קר" עונה הנערה.
"הסירי דאגה מלבך. אין בעיות" אני מכריז בנועם וממשיך לטייל להנאתי. ובאמת לי אין בעיות, ומה אכפת לי מנערה נודניקית שלא מסוגלת לשמור על כספה ונעליה (שכחתי לציין כי בעת שיחתנו, הכלב עזרא עשה את מה שעשה, על רגלה של יוכבד החביבה).
בוקר שני לאהבה, החום עדיין מכה בנו, אך אני ועזרא, נהנים מטיולנו הקבוע בשדרה הציבורית,הימים ימי סתיו לוהטים, השלכת בעיצומה והדגנים שנאכלו בבוקר מציקים לקיבתו הרגישה של הכלב. אני קונה לו נקניקיה בכדי להשקיט את רעבונו ומציין זאת בפנקס ההוצאות הקטון. נראה כי המוזה, ששרתה עלי אמש פרחה והתעופפה לה, אני מוציא מוזה חדשה מארנקי, עוטף אותה בשורותי ומגיש לעזרא הרעב תמיד.
לפתע אני שוב רואה את יוכבד השכנה מהלכת בוכייה וגלמודה, וכהרגלי אני מתקרב לשמוע על צרותיה (כדי לצבור חומרים לשיחה עם השכנות), יוכבד שופכת בפני את ליבה: "מה אכפת לך מהצרות שלי, ממילא אתה אף פעם לא עוזר, אני לא רוצה לשמוע ממך מילה! "אמרה ורצה לדרכה, מביטה מעבר לכתפה כדי לוודא שאני לא עוקב אחריה. אני פותח את פי, אך מייד סוגר אותו, כאשר היא נופלת לבור ביוב פתוח. כלבי הנאמן ואני יודעים, כי בעיותיה של יוכבד נפתרו כולן. רגועים אנו צועדים לעבר מעוננו, תוך פיזום שיר של הזמר הדגול ח. רודנר "נפלת חזק".
ערב שני לאהבה, אני יושב לי בדד, החדר החשוך משרה עלי אוירה מלנכולית משהו, אני נזכר עת הייתי צעיר ויפה, ודמעות חונקות את גרוני. אני מוסיף להן תרכיז פטל ובולע בעדינות יחד עם פרוסת הגבינה הצהובה, שנשארה על שולחני מליל אמש. לילה טוב אני אומר לעזרא והולך לישון. לבד.
הסיפור נלקח מספרי הראשון "אהבה דביקה" שיצא לפני 25 שנה
;){kind=link}