ישבתי מול המסך והרהרתי. זה שנים רבות שאני כותב סיפורים ומעולם לא קרה שלא יהיה לי על מה לכתוב. זאת אומרת עד היום. נשענתי על משענת כיסאי החביב, שקרס ברעש ואני אתו, מאחר וצרות באות בשלשות – גם המקלדת שלי נשברה. וכתמיד אחרי הצרה השלישית כאשר אתה כבר בטוח שלא יקרה עוד דבר – מגיעה...
הצרה הרביעית
ליאור ישבה על מיטתה בשיכול רגליים וקראה ספר. למעשה זה רק נראה כאילו קראה ספר אך הספר היה הפוך וקצת קשה לקרוא בצורה כזאת. פתאום התנערה וכל קורי העכביש נקרעו ועפו לכל עבר. "כמה זמן ישבתי כך", "רמי כבר מחכה לי ואני יושבת וחושבת כבר..." הסתכלה בשעון "שעתיים... איך לומר לו שמיציתי את מערכת היחסים שלנו".
ליאור ורמי היו זוג קבוע עוד מהשביעית, אך זמן רב הרגישה שזה כבר לא זה ועתה החליטה סוף סוף לסיים את היחסים ולגמור את זה יפה כפי שהבטיחו זה לזו ברגע של תשוקה. היא מיהרה לסרק את מחלפותיה הבלונדיניות, שמה עליה ג'ינס, טריקו ומעט בושם ויצאה לדרך.
ט ר א ח... התנפץ לידה פסנתר ענק שנפל מקומה שלישית ובנס לא פגע בה. היא קפצה בבהלה ונתקלה באדם עיוור שקיבץ נדבות מאחוריה ושברה את מקלו. למרות בהלתה התנצלה קצרות ופרחה לדרכה. בעוברה את הכביש לא נזהרה ומכונית עצרה בחריקה. הנהג שנסע אחריה לא הספיק לעצור והתנגש במכונית בחוזקה והעיפה היישר לתוך חלון ראווה של חנות תכשיטים "חבל דווקא הייתה חנות נחמדה" ליטפה ליאור את הצמיד על פרק ידה. "הוא בטח ירצה אותו בחזרה". הנערה המשיכה ללכת וכמעט נפלה כאשר נתקלה בפח אשפה שחור. היא בעטה בו בכוח וניקתה את הלכלוך מרגלה החיננית במטפחתה הפרחונית.
בדרכה נכנסה לחנות למכשירי כתיבה וקנתה מכשיר כתיבה. ביציאה נתקלה באיש גבוה שסחב ערמות עיתונים. העיתונים התעופפו לכל עבר אך לאיש לא קרה דבר. היא יישרה את חולצתה ונכנסה בצעד בוטח לבית חברה ופרט לחתול קטן שהפילה בטעות בחדר המדרגות ולא נפל על רגליו לא קרה דבר ורמי פתח לה את הדלת בחיוכו הממיס, שגרם לה להסס לרגע.
"מה העניינים" שאל "קרה לך משהו מעניין היום?"
"לא, מה כבר יכול לקרות בעיר השקטה הזאת?" היא נשמה עמוק, אך לפני שהספיקה לומר משהו, התמוטטה הדירה יחד עם שאר הבית כתוצאה מרעידת אדמה פתאומית.
ליאור הייתה היחידה שהצליחה לצאת מההריסות. היא התרוממה ובפה מלא אבק אמרה :
"עכשיו צריכה לבוא רק הצרה הרביעית..."
והיא באה...

