יוסי הסוס - הנפילה הגדולה!

בוקר חמישי לאהבה, השעון המעורר מצלצל, ואני מזנק מלא מרץ ומרסק אותו.

צהרי חמישי לאהבה, אני מסיט את וילון המשי ומתמתח במיטתי, ובמפתיע למרות שאני מתמתח לכל אורכי (ואני קצר), אינני סופג כל מכה. אני מנסה להתגלגל ממיטתי על הרצפה, אך גם אחרי כחמש דקות של גלגול נמרץ, כשאני מגיע לקצה המיטה, נפילתי מתרככת ע"י השטיח הפרסי.

בתחושה שדבר לא יוכל לפגוע בי אני עובר לחדר האמבטיה, ואז במראת הבדולח אני רואה את זה... פיג'מת המשי שלי מוכתמת במשהו חום, רך ודביק. ע ז ר א!

אך גם שהכלב מוצא עצמו מחוץ לחלון, הוא אינו נפגע מהנפילה הקצרה אל הדשא הרך, אבל בכל זאת הכלב הרגיש נעלב ויוצא לטיול בשדרה. ליד השער אני רואה אותו אוסף את שומר הראש שלו ונעלם.

"הוא באמת כועס".

טוב לא נורא, אשחק עם בני החתול. אך בסלסילתו של בני מצאתי פתק שמוסר, כי הוא ושני הצופים יצאו הבוקר לקניות בדובאי.

אני תוהה אם כדאי להתקשר ליוכבד, אך מבטל זאת במחי יד, "אני יכול להשיג כל בחורה שארצה, מה אני צריך בחורה ששונאת אותי?".

מדוכדך אך מלא שרעפים אני יוצא לסיבוב קצר בחוף הים הצמוד לביתי החדש, כשלפתע אני רואה ילד קטן משחק בחול, אחרי שהפלאתי בו את מכותי על שימושו החצוף בחול הפרטי שלי, השתפרה הרגשתי פלאים. אך יומיים אחרי זה עדיין כאב ראשי, ממכת המעדר של אביב החביב שבא מתל אביב.

ערב חמישי לאהבה, וברוכים הבאים לתכניתי "אהבה מעיקה". הערב נדבר על משה – זמר אלכוהוליסט המוכר גופו לעבודה זרה במקדשים של נזירים עובדי שטן המאמינים בכוחות האופל וביכולתה של הפועל ת"א בכדורסל להיות אלופת המדינה. כמו כן תתארח אצלנו ד"ר ימימה אברמוביץ' שתדבר על "גברים מוכים", אך תחילה פרסומות...

התכנית הייתה איומה, הזמר זייף והכה את ד"ר ימימה, שברחה בזעם תוך ניפוץ שלוש מצלמות, הבמאי התעצבן והפיל אותי מהכסא וכשקמתי יכלו המוני עם ישראל לראות את הלבבות הקטנים על תחתוני (למחרת נודע לי, כי כתובת הקעקע על ישבני המפואר נראתה אף היא ולמי שהחמיץ את התכנית זה הופיע בכל עיתוני הערב, שאגב מופיעים בבוקר), התפאורה נהרסה, התאורנים התפטרו, והכי נורא – הרייטינג היה נמוך, ועשרות מכתבי מחאה נשלחו לראשות הערוץ.

בוקר ראשון לאהבה, הכאב המוכר בידי כשהתמתחתי, עזר לי להתעורר. כשנפלתי ממיטתי, נשברה אחת מצלעותי. החזרתי אותה למקומה וריק ממרץ ירדתי להסתובב בשדרה הציבורית. בכל העיר סרר יום אביב חמים, אך מעלי ריחף ענן קטן ושחרחר, שהרטיב אותי בכל אשר פניתי. עזרא, בני, צוף וים לא חזרו איתי ואחרי איך שהתנהגתי אליהם אני לא מאשים אותם, אך הם כל כך חסרים לי. מלא עצב ומים בגרביים המשכתי בטיול חסר המטרה.

לפתע, כמו קרן שמש קטנה, הופיעה מולי יוכבד השכנה, כולה מלאה חיוכים וקראה:

"הא הא הא, לבבות על התחתונים... הא הא, שמעתי שפיטרו אותך... הא הא"

"כן" עניתי "וגם תבעו אותי על סך של חמ... לא חשוב. כמה מליונים, למזלי אחרי שעיקלו את כל רכושי ואת חשבון הבנק שלי, נשאר לי בדיוק כסף לדירתי הקטנה, שלצד השדרה ו..."

כאן הפסקתי כי שמתי לב, שאני מדבר אל עצמי. הרכנתי ראש ועליתי לגשר. הגיע הזמן לקפוץ...

וכך כשמי הירקון גועשים תחתי הכנתי את עצמי לסופי.

>>>רגע רגע, אני יודע שהבטחתי נפילה, אבל אני לא רוצה שהוא ימות. מה עשיתי, הוא עומד לקפוץ... אני חייב לעשות משהו, אבל מה? רגע יש לי!<<<

לפתע הרגשתי ביד חמימה על כתפי השחוחה. שביב תקוה חדר למוחי "יוכבד?!"

"איזה יוכבד?" שאל השוטר השמן "אתה עצור על השחתת מבני ציבור ואת נפשו של הנוער".

>>> רגע, ככה לא עוזרים לחבר, ומצד שני הוא לא חבר שלי, אז שיחנק. אבל מה יהיה איתי, מה אני אכתוב, על בוקר שלישי למוות? על עלילות גיבורי בכלא? לא! אני אציל אותו!!

אז מההתחלה – הוא היה על הגשר ורצה לקפוץ... <<<

לפתע הרגשתי ביד חמימה על כתפי השחוחה. שביב תקוה חדר למוחי "יוכבד?!"

"כן יוסי" אמרה השכנה בחביבות "אני מצטערת על שצחקתי ממך בזמן כה עצוב".

מלא שמחה פתאומית אני קופץ (למדרכה, לא לנהר) "אז את סולחת לי על הכל?"

"לא על הכל, אבל אני מבינה למה התנהגת כך"

"אאאת מבינה?"

"בטח. אתה פשוט אידיוט, שוביניסט וטמבל, שההצלחה עלתה לו לראש"

"אז את עדיין אוהבת אותי?"

"עדיין? אף פעם לא אהבתי אותך, דביל"

"הו תודה" אני אומר "החזרת את הטעם לחיי"

"טעויות קורות"

מלא שמחה אני קופץ ומנשק אותה. אפילו הכאב בין רגלי מבעיטתה, אינו משבית את שמחתי ואני רץ הביתה מלא תקווה לעתיד טוב יותר.

ערב שני לאהבה, אני שוב אתכם בתוכניתי הרדיופונית. מר שרלטן הסכים בטובו לקבל אותי בחזרה, ואחרי ויכוח כספי – הוא הסכים להנמיך את משכורתי רק במעט, וכך יש לי מספיק כסף לקנות פחית קולה, אחרי כל שתי תוכניות.

האין האהבה שמחה?!