ליאור זגורי אף פעם לא נראה טוב בגופיה, ולא משנה אם זו היתה גופית ספורט או גופית סבא, חברתו תמיד אמרה שגופיה מבליטה לו את הבטן, שאמנם לא היתה מעולם שמנה, אך בגופיה תמיד נראתה קצת בולטת מדי. אולי היה זה מבנה הגב הלא בדיוק אתלטי או הישבן הקטן. גם השערות על כתפיו לא החמיאו במיוחד. למרות כל זאת אופיו העיקש של זגורי הביא אותו ללבוש בימי הקיץ גופיה. לפחות בבית, אך גם כשירד לחדר הזבל, שם מצאו אותו, עם מה שנראה, בתחילה, כמו הדפס אדום אופנתי במרכז הבגד.
למשטרה לא לקח יותר משש שעות להגיע אל זירת הפשע, אחרי שהוזמנו בבהילות על ידי גברת שרה השכנה. שרה, שהיתה גם ראש ועד הבית, היתה אף היא לבושה בגופיה אופנתית ובחצאית מיני קצרה, שילוב שהיה נהדר עליה לפני ארבעים שנה, כשהיתה צעירה ויפה, אך עדיין התאים לה, כשצפתה בעצמה במראה ללא משקפי הצילינדר שלה. היא ירדה, כך סיפרה לשוטר הנאה, שלא היה לבוש בגופיה כלל אלא במדים מגוהצים, להאכיל את חתולי השכונה, כהרגלה, בשעת בוקר מוקדמת. ליד צלחת ההאכלה הצהובה היה נייר עטיפה של ארטיק, שנפל "בטעות" לאחד הילדים של גילה ושלמה מדירה 16, כמו תמיד והיא שוב נאלצה לכופף את גבה הכואב וללכת עד חדר האשפה, שהיה בצד המרוחק של הבנין, כדי לזרוק אותו לפח. היא כמעט איבדה את משקפיה, כשראתה את הגופה של השכן מדירה ארבע, ונבהלה מאד כשהבינה, שלא תקבל את תשלום הועד השנתי ממנו. ולא תוכל לממן את התקנת מצלמות האבטחה, מה שהיה אירוני, אמרה וציחקקה לעצמה, כי אם זגורי לא היה מעכב את התשלום, היו יכולים לראות בתצלום מי רצח אותו.
ציון מאוסי ממחלקת הזיהוי הפלילי ניסה לחמוק ולא לחפש בחדר הריחני, אך מאיר יקינטון הבלש ממחלק הרצח, שהגיע באיחור אופנתי, התעקש שיבדוק הכל וגם יאסוף וימיין את תכולה ששת הפחים, שיתכן והכילו את כלי הרצח או רמזים אחרים. ציון פתח את פיו למחות, אך אז נפל על ראשו נייר טואלט מקופל והוא צרח כאשר ראה, שבתוכו היה ג'וק ענקי. "זה שמעון, מדירה 13 זרק" ציינה שרה וציון הנרגז עזב את המקום כדי להחליף איתו כמה מילים, אך חזר אחרי כמה דקות, כשהבין שהמעלית אינה עובדת.
"לא היה לנו כסף לשלם על תיקון המעלית" הוסיפה ראש הועד "כי זגורי טרם שילם את חובו, למרות שביקשתי ממנו שוב ושוב ושוב".
"תודה גברת" חייך הבלש "אנחנו נמשיך מכאן" הוסיף וחיכה שתלך, אך לשווא, לשרה לא היה דחוף ללכת לשום מקום, זו היתה ההתרגשות הכי גדולה שחשה מזה שש שנים, אז הכירה את דני הקירח, אהוב נפשה, שהיה מדי פעם עוזב את אשתו ובא לעזור לה לנזוף בשכנים המרגיזים.
יקינטון אמר שהוא צריך כמה דקות והשאיר את השוטר, את ציון, את השכנה ואת הגופה לבדם בזמן שהלך למכולם וקנה חפיסת סיגריות ובקבוק קולה קר.
אחרי שסיים את הקולה ועישן ארבע סיגריות חזר בליאות לזירת הפשע, אך סתבר שהזירה לא חיכתה לו. מאוסי לא היה שם, גם לא השוטר והשכנה, אפילו הגופה נעמלמה כלא היתה. יקינטון התקשר בבהלה למשטרה וסיפר להם שכמה אנשים נעלמו מזירת פשע וכנראה נחטפו על ידי גורמים עויינים. ההוראה היתה לחכות במקום.
הוא חיכה כמה דקות שהתארכו לשעות, שהתארכו לימים ורק אחרי ארבעה ימים, העירה אותו השכנה בטענה שהוא מפריע לה לחלק אוכל לחתולים ואז גם שמע על מה שקרה.
מסתבר שהכתם על הגופיה דוקא כן היה הדפס אופנתי וזגורי רק נרדם שם, אחרי שחזר מלילה של אלכוהול, בעקבות פרידה מזוגתו, והתעצל לעלות במדרגות לדירתו. "הוא גם אכל את האוכל של החתולים" רטנה השכנה. גם יקינטון היה רעב אחרי כל הזמן שחיכה, אבל דווקא העדיף את הפלאפל בפינת הרחוב, שם ישב גם ליאור זגורי, הפעם עם כתם שמן על הגופיה המהוהה.
ליאור זגורי אף פעם לא נראה טוב בגופיה, ולא משנה אם זו היתה גופית ספורט או גופית סבא, חברתו תמיד אמרה שגופיה מבליטה לו את הבטן, שאמנם לא היתה מעולם שמנה, אך בגופיה תמיד נראתה קצת בולטת מדי. אולי היה זה מבנה הגב הלא בדיוק אתלטי או הישבן הקטן. גם השערות על כתפיו לא החמיאו במיוחד. למרות כל זאת אופיו העיקש של זגורי הביא אותו ללבוש בימי הקיץ גופיה. לפחות בבית, אך גם כשירד לחדר הזבל, שם מצאו אותו, עם מה שנראה, בתחילה, כמו הדפס אדום אופנתי במרכז הבגד.
למשטרה לא לקח יותר משש שעות להגיע אל זירת הפשע, אחרי שהוזמנו בבהילות על ידי גברת שרה השכנה. שרה, שהיתה גם ראש ועד הבית, היתה אף היא לבושה בגופיה אופנתית ובחצאית מיני קצרה, שילוב שהיה נהדר עליה לפני ארבעים שנה, כשהיתה צעירה ויפה, אך עדיין התאים לה, כשצפתה בעצמה במראה ללא משקפי הצילינדר שלה. היא ירדה, כך סיפרה לשוטר הנאה, שלא היה לבוש בגופיה כלל אלא במדים מגוהצים, להאכיל את חתולי השכונה, כהרגלה, בשעת בוקר מוקדמת. ליד צלחת ההאכלה הצהובה היה נייר עטיפה של ארטיק, שנפל "בטעות" לאחד הילדים של גילה ושלמה מדירה 16, כמו תמיד והיא שוב נאלצה לכופף את גבה הכואב וללכת עד חדר האשפה, שהיה בצד המרוחק של הבנין, כדי לזרוק אותו לפח. היא כמעט איבדה את משקפיה, כשראתה את הגופה של השכן מדירה ארבע, ונבהלה מאד כשהבינה, שלא תקבל את תשלום הועד השנתי ממנו. ולא תוכל לממן את התקנת מצלמות האבטחה, מה שהיה אירוני, אמרה וציחקקה לעצמה, כי אם זגורי לא היה מעכב את התשלום, היו יכולים לראות בתצלום מי רצח אותו.
ציון מאוסי ממחלקת הזיהוי הפלילי ניסה לחמוק ולא לחפש בחדר הריחני, אך מאיר יקינטון הבלש ממחלק הרצח, שהגיע באיחור אופנתי, התעקש שיבדוק הכל וגם יאסוף וימיין את תכולה ששת הפחים, שיתכן והכילו את כלי הרצח או רמזים אחרים. ציון פתח את פיו למחות, אך אז נפל על ראשו נייר טואלט מקופל והוא צרח כאשר ראה, שבתוכו היה ג'וק ענקי. "זה שמעון, מדירה 13 זרק" ציינה שרה וציון הנרגז עזב את המקום כדי להחליף איתו כמה מילים, אך חזר אחרי כמה דקות, כשהבין שהמעלית אינה עובדת.
"לא היה לנו כסף לשלם על תיקון המעלית" הוסיפה ראש הועד "כי זגורי טרם שילם את חובו, למרות שביקשתי ממנו שוב ושוב ושוב".
"תודה גברת" חייך הבלש "אנחנו נמשיך מכאן" הוסיף וחיכה שתלך, אך לשווא, לשרה לא היה דחוף ללכת לשום מקום, זו היתה ההתרגשות הכי גדולה שחשה מזה שש שנים, אז הכירה את דני הקירח, אהוב נפשה, שהיה מדי פעם עוזב את אשתו ובא לעזור לה לנזוף בשכנים המרגיזים.
יקינטון אמר שהוא צריך כמה דקות והשאיר את השוטר, את ציון, את השכנה ואת הגופה לבדם בזמן שהלך למכולם וקנה חפיסת סיגריות ובקבוק קולה קר.
אחרי שסיים את הקולה ועישן ארבע סיגריות חזר בליאות לזירת הפשע, אך סתבר שהזירה לא חיכתה לו. מאוסי לא היה שם, גם לא השוטר והשכנה, אפילו הגופה נעמלמה כלא היתה. יקינטון התקשר בבהלה למשטרה וסיפר להם שכמה אנשים נעלמו מזירת פשע וכנראה נחטפו על ידי גורמים עויינים. ההוראה היתה לחכות במקום.
הוא חיכה כמה דקות שהתארכו לשעות, שהתארכו לימים ורק אחרי ארבעה ימים, העירה אותו השכנה בטענה שהוא מפריע לה לחלק אוכל לחתולים ואז גם שמע על מה שקרה.
מסתבר שהכתם על הגופיה דוקא כן היה הדפס אופנתי וזגורי רק נרדם שם, אחרי שחזר מלילה של אלכוהול, בעקבות פרידה מזוגתו, והתעצל לעלות במדרגות לדירתו. "הוא גם אכל את האוכל של החתולים" רטנה השכנה. גם יקינטון היה רעב אחרי כל הזמן שחיכה, אבל דווקא העדיף את הפלאפל בפינת הרחוב, שם ישב גם ליאור זגורי, הפעם עם כתם שמן על הגופיה המהוהה.
|