בקרוב מרוול מתחילה באירוע החצי שנתי החדש שלה "המלך בשחור" והפעם החלטתי לרגל הקורונה לוותר עליו.
יופי, אתם אומרים, למי אכפת?
אז זהו, שלי אכפת! אני בדרך כלל קורא כל אירוע בשקיקה ונהנה לראות את כל הגיבורים ביחד נלחמים בסכנה משותפת בשיתוף פעולה כאילו היו דורה ודייגו. אבל אני מרגיש מיצוי.
למה?
אבל לא רק זה. התעייפתי מהנוסחה של האירועים.
לוקחים סופר מוצלח ואיכותי וציירמוכש, מצרפים לזה גימיק מגניב ואויב נווצלח, שמביא סכנה גדולה, שאפשר לצרף לה אירועי משנה כדי להוציא עוד חוברות ודולרים מהקוראים ויוצאים לדרך.
הסיפור בגדול הוא בדרך כלל: רשע מרושע גדול מחליט מסיבה כזו או אחרת להשמיד או להשתלט על היקום או העולם מסיבה כלשהי. הרשע הוא מאד חזק ועוצמתי, שיכול לנצח כל גיבור כולל גיבורים בלתי מנוצחים
כמו תור והענק הירקרק ואפילו קבוצות שלמות כמו האבנג'רס והאקס מן ניגפות מפניו.
למרות עוצמתו הוא לרוב מגיע עם רשעי משנה, כמו המסדר השחור של ת'אנוס או גל ההשמדה של אניהילוס וכדומה. למה הוא מביא אותם? כי אין לו עצבים להילחם עם הגיבורים כל הזמן. לרוב הוא מאמין בכוחו ומעדיף להתעסק בלי הפרעה במטרתו הראשית או סתם לנוח קצת מול סדרה בנטפליקס.
המתקפה הראשונה שלו מצליחה וגורמת לניטרול של רוב הגיבורים בצורה כזאת
או אחרת.
אחרי שכולם מצליחים במשימתם וקורים עוד כל מיני דברים, כולם מתאחדים ומכסחים לרשע והעובדים שלו את הצורה ומגרשים אותו למקום ממנו בא או למקום ממנו לא יוכל לחזור עד השנה הבאה.
מדי פעם גיבור כלשהו מת זמנית או מקבל אפגרייד לכוחותיו או נדבק בקורונה, כשממש רוצים לשמח אותנו - מחזירים גיבור שמת מזמן לחיים. לפעמים גם יש איזה שינוי זמני למשהו בעולם של מרוול. כדי שיראה כמה חשוב היה הסיפור, הרי אם כלום לא השתנה, בשביל מה קראנו את האירוע ולה זה בכלל אירוע? למה?
הגימיק שהסיפור מבוסס עליו, נראה בהתחלה ממש כרעיון מוצלח אבל באיזשהו זמן, הסופר כבר מתעלם ממנו או שלא יודע איך להתקדם משם. למשל ב- secret invasion רואים את הסקרולים פולשים לכדור הארץ אחרי שהחליפו כמה גיבורים ויצרו גם סופר סקרולים, שלכל אחד יש כוחות של כמה גיבורים. אחרי האירוע הסופר סקרולים כבר לא קיימים. כמו כן מגיעה ספינה עם המון גיבורים עליה, אתה מנסה לנחש מי מהגיבורים אכן נחטף בעבר ויהיה ממש סבבה אם יחזור מהחטיפה וכל הסיפורים הגרועים שהיו מאז עליו יוכלו להימחק, אבל בסוף רק מוקינגבירד חוזרת וכל השאר סקרולים מעצבנים. ולמי בכלל אכפת ממוקינגבירד? אפילו לאקס שלה הוקאיי לא אכפת. הגיבורים חוזרים מהגלות, מנצחים די בקלות את הסקרולים ובסוף דווקא נורמן אוסבורן (הגובלין הירוק) רוצח את מלכת הסקרולים ולוקח את הקרדיט על הניצחון. אז כן, התוצאות של הסיפור השפיעו על העולם של מרוול לכמה שנים, אבל לכל הסיפור לא הייתה נשמה, ורואים שבנדיס (הסופר שממש גרוע בסיפורים גדולים עם המון דמויות) סתם העביר את הצעצועים של ממקום למקום, בלי להתייחס לאופי שלהם או למה שקורה אלא רק להביא למצב שהוא רצה שהסיפור יגמר. ואפשר לראות את זה בקרוסאוברים אחרים גם.
האם הסיפור של המלך בשחור יהיה שונה? אולי. אבל אני חותם לכם שרוב הנוסחה תישמר. ולכן החלטתי הפעם לוותר העל הסיפור.
בקרוב מרוול מתחילה באירוע החצי שנתי החדש שלה "המלך בשחור" והפעם החלטתי לרגל הקורונה לוותר עליו.
יופי, אתם אומרים, למי אכפת?
אז זהו, שלי אכפת! אני בדרך כלל קורא כל אירוע בשקיקה ונהנה לראות את כל הגיבורים ביחד נלחמים בסכנה משותפת בשיתוף פעולה כאילו היו דורה ודייגו. אבל אני מרגיש מיצוי.
למה?
אבל לא רק זה. התעייפתי מהנוסחה של האירועים.
לוקחים סופר מוצלח ואיכותי וציירמוכש, מצרפים לזה גימיק מגניב ואויב נווצלח, שמביא סכנה גדולה, שאפשר לצרף לה אירועי משנה כדי להוציא עוד חוברות ודולרים מהקוראים ויוצאים לדרך.
הסיפור בגדול הוא בדרך כלל: רשע מרושע גדול מחליט מסיבה כזו או אחרת להשמיד או להשתלט על היקום או העולם מסיבה כלשהי. הרשע הוא מאד חזק ועוצמתי, שיכול לנצח כל גיבור כולל גיבורים בלתי מנוצחים
כמו תור והענק הירקרק ואפילו קבוצות שלמות כמו האבנג'רס והאקס מן ניגפות מפניו.
למרות עוצמתו הוא לרוב מגיע עם רשעי משנה, כמו המסדר השחור של ת'אנוס או גל ההשמדה של אניהילוס וכדומה. למה הוא מביא אותם? כי אין לו עצבים להילחם עם הגיבורים כל הזמן. לרוב הוא מאמין בכוחו ומעדיף להתעסק בלי הפרעה במטרתו הראשית או סתם לנוח קצת מול סדרה בנטפליקס.
המתקפה הראשונה שלו מצליחה וגורמת לניטרול של רוב הגיבורים בצורה כזאת
או אחרת.
אחרי שכולם מצליחים במשימתם וקורים עוד כל מיני דברים, כולם מתאחדים ומכסחים לרשע והעובדים שלו את הצורה ומגרשים אותו למקום ממנו בא או למקום ממנו לא יוכל לחזור עד השנה הבאה.
מדי פעם גיבור כלשהו מת זמנית או מקבל אפגרייד לכוחותיו או נדבק בקורונה, כשממש רוצים לשמח אותנו - מחזירים גיבור שמת מזמן לחיים. לפעמים גם יש איזה שינוי זמני למשהו בעולם של מרוול. כדי שיראה כמה חשוב היה הסיפור, הרי אם כלום לא השתנה, בשביל מה קראנו את האירוע ולה זה בכלל אירוע? למה?
הגימיק שהסיפור מבוסס עליו, נראה בהתחלה ממש כרעיון מוצלח אבל באיזשהו זמן, הסופר כבר מתעלם ממנו או שלא יודע איך להתקדם משם. למשל ב- secret invasion רואים את הסקרולים פולשים לכדור הארץ אחרי שהחליפו כמה גיבורים ויצרו גם סופר סקרולים, שלכל אחד יש כוחות של כמה גיבורים. אחרי האירוע הסופר סקרולים כבר לא קיימים. כמו כן מגיעה ספינה עם המון גיבורים עליה, אתה מנסה לנחש מי מהגיבורים אכן נחטף בעבר ויהיה ממש סבבה אם יחזור מהחטיפה וכל הסיפורים הגרועים שהיו מאז עליו יוכלו להימחק, אבל בסוף רק מוקינגבירד חוזרת וכל השאר סקרולים מעצבנים. ולמי בכלל אכפת ממוקינגבירד? אפילו לאקס שלה הוקאיי לא אכפת. הגיבורים חוזרים מהגלות, מנצחים די בקלות את הסקרולים ובסוף דווקא נורמן אוסבורן (הגובלין הירוק) רוצח את מלכת הסקרולים ולוקח את הקרדיט על הניצחון. אז כן, התוצאות של הסיפור השפיעו על העולם של מרוול לכמה שנים, אבל לכל הסיפור לא הייתה נשמה, ורואים שבנדיס (הסופר שממש גרוע בסיפורים גדולים עם המון דמויות) סתם העביר את הצעצועים של ממקום למקום, בלי להתייחס לאופי שלהם או למה שקורה אלא רק להביא למצב שהוא רצה שהסיפור יגמר. ואפשר לראות את זה בקרוסאוברים אחרים גם.
האם הסיפור של המלך בשחור יהיה שונה? אולי. אבל אני חותם לכם שרוב הנוסחה תישמר. ולכן החלטתי הפעם לוותר העל הסיפור.