בוקר שני לאהבה . אני מתמתח בפיהוק על המיטה הצרה . השטיח , שהנחת יום אתמול , מרכך את נפילתי , ואני פוצח בשורה של תרגילי התעמלות עם חיקוי ביסלי בגרוני " פקח עין ימין , פקח עין שמאל והנף אותן מעל הראש , אחת שתיים שלוש ".
פתאום אני מרגיש , שאני לא לבד וקולותיהם של צוף וים , שני התוכים שלי , מלווים את האימון , מה שפותר אותי מלהמשיך . לפתע אני מרגיש כאב ברגלי התיכונה , בהביטי מטה רואה אני את הכלב עזרא , שאוחז אותה בשיניו . לא צריך יותר מזה כדי לגרום לי להבין , כי הוא חפץ בטיול ובלב שמח אנו יורדים למטה לטיול שחרית קצר עם התוכים בשדרה הציבורית . עוד אנו פוסעים ומי מופיעה מולנו ? מי אם לא יוכבד השכנה רכובה על חמורה האדמוני . למשמע נעירותיו , כלבי מתייצב על קודקודו ופוצח בריקוד עליז והתוכים מצטרפים אליו בשירו של המשורר הדגול ז . נחמה " כתם הפרי " ומרססים חתיכות תותים לכל עבר .
אני מבין ששקט נפשי לא יצא לי מהטיול ובאומץ לב בלתי אופייני אני מתגבר על בושתי רבת השנים ומרהיב עוז להזמין את יוכבד לסרט . בקשתי משמחת את יוכבד והיא פוצח בצחוק פעמונים חלוד וסוער . שפתי הדובדבן שלה נפתחות לאיטןו אומרות :
" אני מעדיפה לצאת עם הכלב המכוער שלך , מאשר אתך טמבל ".
הסכמתה לצאת איתי מכה אותי בתדהמה ואני קופץ מרוב שמחה ובכך מקפיץ את התוכים שכבר הספיקו לבנות קן על כתפי , ואני שואל : " אאאז מתי לאסוף אותך ?"
" בוי ' נה , הוא גם מכוער וגם חירש !"
" הוא גם טיפש " מוסיף ללא צורך עזרא ובורח ביללה מבעיטת רגלי .
תזוזתו הפתאומית של הכלב המרושע גורמת לי ליפול אפיים ארצה והחושך ממלא את ראשי ...
ערב שני לאהבה , ליקוקיו של הכלב עזרא מעירים אותי בבהלה , אני נוגע בפני כדי לבדוק מי אני ומייד מילל – פני שרופים . מסתבר כי איש לא חשב להעירני , ושכבתי בשמש היוקדת כל היום . נשרפתי , וגם נרטבתי מעזרא וחבריו , שלא מצאו ואולי גם לא חיפשו עץ .
בסך הכל יום טוב עבר על כוחותינו ( אולי בגלל זה אין לי יותר כח ).
בוקר שני לאהבה . אני מתמתח בפיהוק על המיטה הצרה . השטיח , שהנחת יום אתמול , מרכך את נפילתי , ואני פוצח בשורה של תרגילי התעמלות עם חיקוי ביסלי בגרוני " פקח עין ימין , פקח עין שמאל והנף אותן מעל הראש , אחת שתיים שלוש ".
פתאום אני מרגיש , שאני לא לבד וקולותיהם של צוף וים , שני התוכים שלי , מלווים את האימון , מה שפותר אותי מלהמשיך . לפתע אני מרגיש כאב ברגלי התיכונה , בהביטי מטה רואה אני את הכלב עזרא , שאוחז אותה בשיניו . לא צריך יותר מזה כדי לגרום לי להבין , כי הוא חפץ בטיול ובלב שמח אנו יורדים למטה לטיול שחרית קצר עם התוכים בשדרה הציבורית . עוד אנו פוסעים ומי מופיעה מולנו ? מי אם לא יוכבד השכנה רכובה על חמורה האדמוני . למשמע נעירותיו , כלבי מתייצב על קודקודו ופוצח בריקוד עליז והתוכים מצטרפים אליו בשירו של המשורר הדגול ז . נחמה " כתם הפרי " ומרססים חתיכות תותים לכל עבר .
אני מבין ששקט נפשי לא יצא לי מהטיול ובאומץ לב בלתי אופייני אני מתגבר על בושתי רבת השנים ומרהיב עוז להזמין את יוכבד לסרט . בקשתי משמחת את יוכבד והיא פוצח בצחוק פעמונים חלוד וסוער . שפתי הדובדבן שלה נפתחות לאיטןו אומרות :
" אני מעדיפה לצאת עם הכלב המכוער שלך , מאשר אתך טמבל ".
הסכמתה לצאת איתי מכה אותי בתדהמה ואני קופץ מרוב שמחה ובכך מקפיץ את התוכים שכבר הספיקו לבנות קן על כתפי , ואני שואל : " אאאז מתי לאסוף אותך ?"
" בוי ' נה , הוא גם מכוער וגם חירש !"
" הוא גם טיפש " מוסיף ללא צורך עזרא ובורח ביללה מבעיטת רגלי .
תזוזתו הפתאומית של הכלב המרושע גורמת לי ליפול אפיים ארצה והחושך ממלא את ראשי ...
ערב שני לאהבה , ליקוקיו של הכלב עזרא מעירים אותי בבהלה , אני נוגע בפני כדי לבדוק מי אני ומייד מילל – פני שרופים . מסתבר כי איש לא חשב להעירני , ושכבתי בשמש היוקדת כל היום . נשרפתי , וגם נרטבתי מעזרא וחבריו , שלא מצאו ואולי גם לא חיפשו עץ .
בסך הכל יום טוב עבר על כוחותינו ( אולי בגלל זה אין לי יותר כח ).