יוסי הסוס 4 - יוכבד חולה

בוקר שני לאהבה , אצלי השמש זורחת , אך מעל בית השכנים מרחפים עננים . יוכבד השכנה חולה .

בבואי לבקרה , אני שומע עוד מרחוק קולות של בכי וקינה . כשאני מתקרב יותר מסתבר כי זו רק טלנובלה טורקית חדשה , שמושמעת בקול רב מדי ובמקביל לה מושמע קולו של זמיר ים תיכוני תורן . אני נכנס לבית משפחת מרחבי ונדהם כאשר מר מרחבי שמעולם לא אהב אותי במיוחד נמנע מלהעליב אותי כהרגלו . אני מתחיל ממש לדאוג כשזלדה , אימה של יוכבד מכבדת אותי בעוגה . לפחד אני מתחיל כשהיא מוסיפה לה כוס קולה קרה ...

מייד אחרי השלוק האחרון , פירורי העוגה עוד בפי , אני פורץ לחדרה של יוכבד בלי להקיש ובבהלה היא מתכסה , לא לפני שצפיתי בכותונת הלילה הורודה שלה . היא אינה מקללת אותי , לא מעליבה ולמעשה כלל לא מדברת איתי , אלא רק נאנחת לה ומקטרת על מר גורלה : " יש לי 37 מעלות חום , אני בטח גוססת " היא אומרת בקול נכאים " הייתי אצל הרופא והוא לא מצא שום דבר , זה בטח החיידק הטורף או קורונה " היא כמעט בוכה . אני מתכופף לחבק אותה אך אז בדיוק נכנס מר מרחבי וכשהוא קולט את הסצינה בעיניו הפוזלות , הוא תופס אותי בחגורתה ומשליכני מהחלון , היישר לתוך פח זבל מלא, שניצב שם רגוע ושליו .

נפילתי אליו מפילה גם אותו ואנחנו מתגלגלים במהירות במורד השדרה , גורמים לתאונת שרשרת ענקית ולבסוף מוצאים עצמנו בתוך חלון הראווה של המכבסה השכונתית .

תחתונים מלוכלכים על ראשי , ריחני ומטונף , אני חוזר לבית משפחת מרחבי . הפעם אני לא אוותר ! על ההשפלה הזו הוא ייענש קשות !! אני פותח את פי לצעוק עליו , אך מר אכזר סוגר אותו בצבת וצועק עלי : " איך אתה מעז להתייחס כך לבתי האהובה ולנצל את מצבה החולני . עוף מכאן קרציה ועל תחזור ".

עפתי .

ערב שני לאהבה , אני דואג ליוכבד , אך את מצבה לא אדע . אני שוקע בעלילות הטלנובלה הטורקית החדשה ושוכח מכל הצרות ( מי זו יוכבד לעומת מג ' דה המסכנה ). התוכנית נגמרת ומלא אושר ( ואוכל ), אני הולך לישון . בריא .

בוקר שני לאהבה , אצלי השמש זורחת , אך מעל בית השכנים מרחפים עננים . יוכבד השכנה חולה .

בבואי לבקרה , אני שומע עוד מרחוק קולות של בכי וקינה . כשאני מתקרב יותר מסתבר כי זו רק טלנובלה טורקית חדשה , שמושמעת בקול רב מדי ובמקביל לה מושמע קולו של זמיר ים תיכוני תורן . אני נכנס לבית משפחת מרחבי ונדהם כאשר מר מרחבי שמעולם לא אהב אותי במיוחד נמנע מלהעליב אותי כהרגלו . אני מתחיל ממש לדאוג כשזלדה , אימה של יוכבד מכבדת אותי בעוגה . לפחד אני מתחיל כשהיא מוסיפה לה כוס קולה קרה ...

מייד אחרי השלוק האחרון , פירורי העוגה עוד בפי , אני פורץ לחדרה של יוכבד בלי להקיש ובבהלה היא מתכסה , לא לפני שצפיתי בכותונת הלילה הורודה שלה . היא אינה מקללת אותי , לא מעליבה ולמעשה כלל לא מדברת איתי , אלא רק נאנחת לה ומקטרת על מר גורלה : " יש לי 37 מעלות חום , אני בטח גוססת " היא אומרת בקול נכאים " הייתי אצל הרופא והוא לא מצא שום דבר , זה בטח החיידק הטורף או קורונה " היא כמעט בוכה . אני מתכופף לחבק אותה אך אז בדיוק נכנס מר מרחבי וכשהוא קולט את הסצינה בעיניו הפוזלות , הוא תופס אותי בחגורתה ומשליכני מהחלון , היישר לתוך פח זבל מלא, שניצב שם רגוע ושליו .

נפילתי אליו מפילה גם אותו ואנחנו מתגלגלים במהירות במורד השדרה , גורמים לתאונת שרשרת ענקית ולבסוף מוצאים עצמנו בתוך חלון הראווה של המכבסה השכונתית .

תחתונים מלוכלכים על ראשי , ריחני ומטונף , אני חוזר לבית משפחת מרחבי . הפעם אני לא אוותר ! על ההשפלה הזו הוא ייענש קשות !! אני פותח את פי לצעוק עליו , אך מר אכזר סוגר אותו בצבת וצועק עלי : " איך אתה מעז להתייחס כך לבתי האהובה ולנצל את מצבה החולני . עוף מכאן קרציה ועל תחזור ".

עפתי .

ערב שני לאהבה , אני דואג ליוכבד , אך את מצבה לא אדע . אני שוקע בעלילות הטלנובלה הטורקית החדשה ושוכח מכל הצרות ( מי זו יוכבד לעומת מג ' דה המסכנה ). התוכנית נגמרת ומלא אושר ( ואוכל ), אני הולך לישון . בריא .