|
|
אודות
אני קורא וכותב כבר מגיל ארבע. מעולם לא הרגשתי צורך להוסיף ו' לשמי ולכן שמי הוא שלמי, אלא מי?!
|
|
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?
עדכוני RSS
|
|
|
| | רבים שואלים אותי מדוע אני כל כך נהנה מהסדרה "המנדלוריאן"? רבים: מדוע? כדי לענות על זה אני צריך לחזור בזמן לילדותי העשוקה, אי שם בשליש האחרון של המאה הקודמת. בזמנו גרתי מול קולנוע דקל בשכונת בבלי בתל אביב. יום אחד בחודש אב ירדתי למטה וראיתי שמוצג שם סרט עם שם המשך... | |
| | כל הגמדים עמדו בשורה וחיכו לבואו של סירקין הדייג, שלקח את הזמן שלו וגם את שלהם. רק אחרי שהמתינו כמעט שעה וחצי בשמש הקופחת הואיל להגיע ושללו עמו. לא היה זה דג גדול ועסיסי או פרי ים, שהגמדים בעלי המצנפות השחורות מתנגדים לו ממילא. הייתה זו תיבת עץ גדולה ומסקרנת המשך... | |
| | הצילו, הצילו, אני נמחץ אני נמעך, אין לי אויר אני נחנק... אתם בודאי שואלים, מי זה ההיסטרי הזה ומה קרה לו. ובכן, הכל החל אותו בוקר, ישבתי לי בשקט בחדרי העגול והיפה עם כל אחי ורעי וחשבתי מחשבות שקטות וירוקות על העולם הגדול, שמעולם לא חוויתי וניסיתי לדמיין מה יש המשך... | |
| | בייבי יודה או בשמו הרשמי "הילד" הוא אחת הדמויות האהובות ביותר בסדרה הנהדרת "המנדלוריאן". בדרך כלל הוא בעיקר תינוק בן 50 לא מזיק ולפעמים אפילו מועיל, שכולם, גם בסדרה וגם בקרב הצופים, אוהבים והוא גם מהווה מנוע עלילתי מוצלח, שהניע את כל העונה הראשונה לכיוון טוב. אבל בפרק השני של המשך... | |
| | ארבע לפנות בוקר. לא שעה שתמצאו אותי ער בלילות רגילים, אבל הגשם שהכה בחלון ונשמע כמו שני כדורי ברזל חלודים, שמכים אחד את השני עד אובדן הכרה, באמת לא נתן לי לישון. אחרי מאבק ארוך שנגמר בכישלון, החלטתי לקום ולגלוש קצת באינטרנט. קצת מאמרים מחכימים (אתר וואלה) מעט דיונים פילוסופיים המשך... | |
| | השבוע ב- FEAR TWD השבוע זכינו בפינוקיםרבים כשהקורונה הגיעה לעולם הזומבים שלנו וכולם לבשו מסכות... דווייט מאד שמח לאיחוד שלו עם האשה ושרי היתה מתוקה, כשקלטה כמה שנים ידידנו השרוף עבר ללא סקס החליטה לצרף עוד כמה אנשים לאורגיה שלמה וקצת קינקית עם מסכות נגד קורונה וכאלה... אמממ... כלומר... מזומבים המשך... | |
| | רבים שואלים אותי מדוע אני מגדיר את עצמי דייג בפרופיל הפייסבוק שלי? הרי אני בכלל שונא דגים ודייג אוהב דגים (או אולי לא?) ובכן מעשה שהיה לפני שעה: כהרגלי בקודש תליתי כביסה במסתור הכביסה הנפלא שלנו, מאחר ותליתי מצעים גדולים וכבדים, החליט הגלגל המחובר לאחד החוטים להתנתק במחאה וצנח שני המשך... | |
| | הפרחים היו כהים ועגולים, לא צבעוניים ויפים כמו, שרואים אותם מלמעלה אלא קודרים ועייפים, כמו כל דבר שאתה רואה עמוק באדמה. הוא שכב בבור שהקצו לו וחשב על החיים, שנגמרו רק אתמול. הוא היה גבר נאה וחביב, שמעולם לא הזיק לאיש. האישה שאתו אהבה אותו וגם הוא אהב לצפות בסדרות המשך... | |
| | בקרוב מרוול מתחילה באירוע החצי שנתי החדש שלה "המלך בשחור" והפעם החלטתי לרגל הקורונה לוותר עליו. יופי, אתם אומרים, למי אכפת? אז זהו, שלי אכפת! אני בדרך כלל קורא כל אירוע בשקיקה ונהנה לראות את כל הגיבורים ביחד נלחמים בסכנה משותפת בשיתוף פעולה כאילו היו דורה ודייגו. אבל אני מרגיש המשך... | |
| | שמעון ישב בבית הקפה הקטן ופתר תשבץ,הוא מעולם לא התקשה למלא את המשבצות בפתרונות להגדרות המתוחכמות ורוב הזמן נהנה מהאתגר. אך אותו ערב היה נדמה כי גם הגדרות פשוטות כמו גניבה בשלוש אותיות נעלמות ממוחו, שהיה טרוד בעניינים כה רבים. הוא הביט סביבו וצפה בליאות בזוג המאוהב שהסתודד בפינה, בזקנה המשך... | |
| | קצת על הסיגְד, אותו חוגגים יהודי אתיופיה. חג חשוב, שרק מעטים מחוץ לקהילה האתיופית מכירים וכדאי לקרוא ולהבין מהו ומאין בא. יש שני מקורות מקראיים מרכזיים: מעמד הר סיני שבו נכרתה ברית בין בני ישראל לבין ה', ושיבת ציון, המתוארת בספר עזרא ונחמיה, שבה חודשה ברית זו כאשר שבו בני המשך... | |
| | 1822. תחת עץ גבוה צומחים רק גמדים. 1823. אף אחד לא מושלם, בשביל זה יש מנתח פלסטי. 1824. אם אי אפשר לברך שנה טובה, אז לפחות נבקש שנה פחות איומה מקודמתה. 1825. במקום לגדל כלים, גדלו עציצים, הם לעולם לא יברחו לכם. 1826. כל מסעדה היא "אכול כפי יכולתך", רק המשך... | |
| | רבים שואלים אותים למה לא כתבתי כלום על הפרקים של המתים המהלכים השבוע. הם נוטים ליחס זאת לעצלנות המפורסמת שלי והם צודקים. אז הנה אני כותב. מרוצים? ראשית, אני רואים במתים העולם מעבר פרק מרתק כל כך, שכבר שכחתי מה קרה בו. (סתם, כבר כתבתי עליו בטור הקודם ואז שכחתי). המשך... | |
| | פעם מישהי הציגה את עצמה כחשמלטורית, מה יכולתי לעשות, זרמתי. רק אחרי יומיים קלטתי שהיא מדברת מהר ופשוט אמרה ששמה חמוטל פרלמוטר. מה יכולתי לעשות, כבר נדלקתי. אז המשכתי. | |
| | בבואו של קלמן למשרדו, הביא עמו שלושה דברים. את התיק שלו, את הטלפון שלו ואת הכלב שלו. בצאתו מהמשרד לקח עמו ארבעה דברים. את התיק, את הטלפון, את הכלב ואת המזכירה ונסע ישירות למלון. הוא אהב עד מאד את הלילות הנעימים במלון, את שירות החדרים, את המיטה המסודרת, את החלוק המשך... | |
| | בוקר ראשון לאהבה, אני מתעורר לקול הציפורים הבוכות מחום, הימים ימי חשון, תחילת החורף בשנים רגילות, אך היום הטבע משחק בנו ומפגין שרירים חמים. בתקווה כי זו הפעם האחרונה ומחר יבוא חורף אמיתי,אנו יורדים, הכלב עזרא ואנוכי לטיול בשדרה המוצלת. בדרכנו אנו עוברים ליד נגן רחוב רוסי, עזרא מרקד לצליליו המשך... | |
| | המתים המהלכים מאז ומתמיד היתה סדרת אנסמבל עם המון דמויות, שאפשר להיקשר אליהן אבל לא מומלץ, כי אז הן נהרגות ובאסה לנו, מתןך לרית הדמויות הבאמת ענקית בחרתי 10 דמויות בלתי נשכחות, שבאמת בלטו לי בסדרה (לא לפי סדר כלשהו): ריק - הלב והנשמה של הסדרה. הגיבור שהתחיל את עולם המשך... | |
| | כבר בתחילת קיומו של העולם הומצא הבוקר, המצאה מאוסה, שלא הייתה לה תכלית אלא להוציא את האדם מהמצב הטבעי שלו - השינה. כל אדם באשר הוא אדם מגיע לשיא הרוגע שלו בשינה העמוקה והמתוקה והיציאה ממנה קשה ולא נעימה. בכל בוקר אני נאבק בעצמי כדי להתנתק מההנאה החולמנית ולהצטרף שוב המשך... | |
| | בוקר שני לאהבה. אני מתמתח בפיהוק על המיטה הצרה.השטיח, שהנחת יום אתמול, מרכך את נפילתי, ואני פוצח בשורה של תרגילי התעמלות עם חיקוי ביסלי בגרוני "פקח עין ימין, פקח עין שמאל והנף אותן מעל הראש, אחת שתיים שלוש". פתאום אני מרגיש,שאני לא לבד וקולותיהם של צוף וים, שני התוכים שלי, המשך... | |
| | בוקר שלישי לאהבה,הימים ימי כסלו,השמש כבתה במקצת והעננים החלו להפגין את שריריהם האפורים. בבואי לטייל בשדרה,אני רואה כי צידה האחד מוצף כולו במיםו סירות יפהפיות שטות בינות לברקים המאירים ומכבים לסירוגין את שמי התכלת הקודרים. עוד אני פוסע לחפש אחריה, והנה את מי אני רואה אם לא את אהבת חיי המשך... | |
| | אז זהו. אחרי חודש וחצי בערך של זומבים וכיף, נגמרו לנו במקביל העונה הראשונה של המתים המהלכים: העולם שמעבר (והמחצית הראשונה של העונה השישית של אימת המתים המהלכים). אז איך היה? סדרת העולם שמעבר התחילה חלש ומשעמם ונגמרה בינוני עד סביר. סיפורם של בני הנוער החביבים (פחות או יותר) התחיל המשך... | |
| | ישבתי מול המסך והרהרתי. זה שנים רבות שאני כותב סיפורים ומעולם לא קרה שלא יהיה לי על מה לכתוב. זאת אומרת עד היום. נשענתי על משענת כיסאי החביב, שקרס ברעש ואני אתו, מאחר וצרות באות בשלשות – גם המקלדת שלי נשברה. וכתמיד אחרי הצרה השלישית כאשר אתה כבר בטוח שלא המשך... | |
|
|
